אם דולפין נגלה לך היום, מעלה קצף בגלים שבציפה שלך, ייתכן שאתה הקשר לאיזה פתרון לבני הארץ. זה זמן שאתם אמורים להתקשר עם הרוח הגדולה ולהביא תשובות לשאלות שלכם או לשאלות של אחרים. ובנוסף, זה יכול להיות זמן של חיבור עם המקצבים של הטבע. אתם מוזהרים להיות מודעים למקצבים של הגוף והתבניות של האנרגיה המואכלים לכם על ידי היוצר. חקו את דולפין ורכבו על גלי הצחוק. הציפו את העולם בשמחה. נשמו וחוו את המן הניתן לחנם, שברו את המחיצות הקיימות והתחברו לזמן החלום וללאום של הכוכב הגדול. דעו כי כולנו שלמים בעיני חי עולמים.

העולם הוא עולם של אהבה המסווה כעולם של צורך

כל היקום כולו הוא אחדים ואפסים. אהבה וההפך מאהבה. שני ההפכים מתחברים ונעשים סכום כל המודעות/הכרה. סכום כל שישנו. מודעות שווה אהבה וההפך מאהבה.

החיפוש הבלתי נדלה של האנושות לאמת. אלוהים. אהבה או כל דבר אחר שהוא אינסופי שאנחנו מחפשים יכול להיות מוסבר על ידי מה שאני קורא לו תיאורית המראה הכפולה שלי. אנחנו חושבים כמו מראות כפולות, יוצרים אשליה שמאפשר את לנו את הכח למשמעות אינסופית לכל דבר בחיינו. כמו כל החיות החושים שלנו תופסים עולם פיזי – אור מוחזר על ידי חפצים ולתוך הקרנית ששולחת מסר חימי שהמוח יכול להבין. ההשתקפות הזו יוצרת תגובות כימיות נוספות המניעות את ההתנהגות הטבעית של כל החיות. הצ'ימפנזה רואה את הבוטן ואוכלת אותו. כהומו סאפינס, אנחנו שונים: אנחנו חושבים על הקיום שלנו, מסוגלים לחשוב על התפיסה החושית שלנו. היכולת לזכור, לחשוב על העבר, יוצרת מראה חדשה – העומדת מול ההשתקפות הראשונית ויוצרת תחושה של אינסוף.

אנחנו כמו צ'ימפנזה שחיה בין שתי מראות, שרואה לא רק את הבוטן לפניה אלא את ההשתקפות של הבוטן וההשתקפות של ההשתקפות וכולי. ולכן, אנו בני האנוש לא רק אוכלים את הבוטן אבל חושבים גם למה אנחנו אוכלים את הבוטן, איך היה נראה העולם ללא הבוטן, איך צריך להתייחס לבוטן, וכולי. אנחנו – כמו אשליית האינסוף הנוצרת בין שתי מראות – יוצרים מחשבות על נצח, אלמות, נשמה, אלוהות ורוחניות וכו'. המראה של הנצח מקבל חיים משל עצמו ונעשה חזק באופן אינסופי יותר מבן התמותה שחשב עליו. מחשב יודע לפלוט אפסים ואחדות אבל רק אדם יכול לתפוס את אלוהים. שימו חיות אחרות (חוץ מקופי אדם ודולפינים) מול מראה והם לא יבינו מה הם רואים. הבנת ההשתקפות היא העושה אותנו אנושיים.